אונס וירטואלי

אונס וירטואלי – פשע של המאה ה-21

מהו אונס וירטואלי?
אונס וירטואלי, או בשמו האחר "אינוס דיגיטלי", הוא תופעה פלילית חמורה שצמחה עם התרחבות המרחב האינטרנטי לחיינו. מדובר במצב שבו הפוגע גורם לקורבן, תוך מרמה, לחץ או איומים, לבצע בעצמו מעשים מיניים – גם ללא מגע פיזי ישיר. למעשה, השלטון על גופו של הקורבן נלקח ממנו, גם אם הוא זה שמבצע את המעשה בפועל.

עבירה זו אינה רק תוצאה של ניצול טכנולוגיה – היא גם פגיעה עמוקה באוטונומיה של הפרט ובשלמותו הנפשית.
בית המשפט העליון קבע במספר פסקי דין שהאונס הווירטואלי אינו "פחות אונס", אלא בדיוק אותו פשע – רק במסלול אחר.

מדוע אונס וירטואלי מסוכן במיוחד?
המרחב הדיגיטלי מעניק לעבריינים יתרונות משמעותיים:

• אנונימיות כמעט מלאה – המקשה על זיהוי מהיר.
• גישה רחבה לקורבנות פוטנציאליים, ובעיקר קטינים.
• חוויית נתק רגשי – שמקלה על ביצוע מעשים קשים ללא תחושת אשמה מיידית.
• שכנוע והדרגתיות – הפוגע לא פועל בבת אחת, אלא מפתח מערכת יחסים המניבה "שיתוף פעולה" מדומה מצד הקורבן.

קטינים מהווים יעד עיקרי לפגיעות מהסוג הזה. תמימותם, הרצון להשתייך והעדר ניסיון חיים – הופכים אותם לטרף קל.

כיצד נראה אונס וירטואלי במציאות?
במרבית המקרים, התוקף יוצר קשר עם הקורבן דרך:

• רשתות חברתיות (אינסטגרם, טיקטוק, פייסבוק).
• אפליקציות מסרים (וואטסאפ, טלגרם).
• אתרי משחקים או פורומים.

מתוך הקשר שנבנה, התוקף משכנע את הקורבן:

• לגעת בעצמו.
• לבצע חדירה עצמית.
• להצטלם בתנוחות אינטימיות.
• לשלוח תמונות או סרטונים.

במקרים אחרים, האונס נעשה באמצעות סחיטה ואיומים, לדוגמה:
"אם לא תשלחי סרטון, אני אפרסם את התמונות שלך."

התמודדות המשפט עם אונס וירטואלי
לפי חוק העונשין, עבירת אונס דורשת חדירה ללא הסכמה חופשית. בעבר התעוררה שאלה – האם אונס קיים גם כשאין מגע בין הקורבן לתוקף?
התשובה שניתנה בפסיקה היא חד-משמעית: כן.

פסק דין מרכזי: פרשת אלירן הללי
בפרשה זו, הללי ניהל שיחות מיניות עם סוכנת משטרתית שהתחזתה לילדה בת 13, והנחה אותה לבצע בעצמה מעשים מיניים.
בית המשפט קבע:

• אין צורך במגע ישיר כדי להרשיע באונס.
• הסכמה שהושגה בלחץ, באיומים או במרמה – בטלה.
• קורבן שמבצע בעצמו את המעשים – עדיין קורבן.

הללי הורשע ונגזרו עליו 30 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נוספים.